פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ נ' עירית נתניה ואח' - פסקדין

פסק דין

כללי

ביום 2.2.2010, הגישה פרידמן חכשורי חברה להנדסה ובניה בע"מ, אשר הינה חברה קבלנית פרטית העוסקת בבניין (להלן: "חכשורי ו/או המשיבה"), תובענה בדרך של תובענה כנגד המבקשות. בתובענתה עותרת המבקשת לקבל פיצוי בגין הפקעת יתר שבוצעה לטענתה במקרקעין, שהיו בבעלותה, והידועים כחלקות 6 ו-10 בגוש 8245 בנתניה, (להלן: "המקרקעין").

ההפקעה נשוא התובענה בוצעה מכוחה של תב"ע נת/542/א (תוכנית לחלוקה חדשה שלא בהסכמת הבעלים (להלן: "התוכנית").

העירייה- המשיבה 1 בתובענה, הינה הגוף שהפך לבעלים של השטחים הציבוריים אשר הופקעו מכח התוכנית (או לחילופין נרכשו על ידי הוועדה המקומית).

הוועדה- המשיבה 2 בתובענה, הינה יוזמת התוכנית (סעיף 1.4 לתקנון התוכנית) ואף הגוף המפקיע בהתאם לתוכנית (ס' 1.21 לתקנון התוכנית), והיא הגוף המשלם פיצוי, לזכאים לפיצוי בגין ההפקעה [לפי סעיף 190 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק")].

הרקע לבקשות לסילוק על הסף

לפניי שתיי בקשות לסילוק על הסף אשר הוגשו ע"י עיריית נתניה (להלן: "העירייה" או "המבקשת 1") והוועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה (להלן: "הוועדה" או "המבקשת 2") (שתיהן ביחד יקראו להן: "המבקשות").

על פי הנטען בבקשות לסילוק על הסף, עניינה של ההמרצה, בתוכנית נת/542/א אותה יזמה הוועדה, אשר משתרעת על שטח של כ-885 דונם, בתוכם גם חלקות 6 ו-10 נשוא ההמרצה.

מטרת התוכנית הינה ליצור רצף תכנוני בין חלקיה של העיר נתניה ולהקים מרכז מסחרי חדש, שיחובר לשאר חלקי העיר. במסגרת התוכנית נעשה איחוד וחלוקה ללא הסכמת הבעלים לפי פרק ג' סימן ז' לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965, תוך ניוד של זכויות בין המתחמים השונים בהתאם ללוח הקצאות ואיזון אשר מהווה נספח למסמכי התוכנית (בהתאם להוראות סעיף 1.8(4) לתקנון התוכנית).

בטבלת/לוח ההקצאות והאיזון פורט ערכן של החלקות בתוכנית ב"מצב הנכנס", המגרשים שהוקצו לכל אחת מהחלקות בהתאם לתוכנית ושווים של המגרשים ב"מצב היוצא" (להלן: "לוח ההקצאה").

התוכנית הופקדה על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, מחוז מרכז (להלן: "הועדה המחוזית"), כאשר במועד זה, הבעלים של החלקות הנידונות הייתה חברת ד.א.ש.א בע"מ (להלן: "ד.א.ש.א").

תמורת החלקות שהופקעו ממנה, אשר שטחן 18,649 מ"ר, קיבלה ד.א.ש.א את מגרש מס' 609 ששטחו 3,854 מ"ר, כך שלמעשה נגרע ממנה שטח העולה על 40%. עם זאת, שונה ייעוד החלקות והורחבו זכויות הבניה כך ששווי המקרקעין עלה בסך של 175,050 $.

על אף האמור, הגישה ד.א.ש.א התנגדות לתוכנית ותקפה את לוח ההקצאה. הוועדה המחוזית מינתה את השמאית אבן חן כחוקרת לשמיעת ההתנגדויות והדיון בעניינה של ד.א.ש.א התקיים ביום 30.7.92.

השמאית אבן חן קיבלה את המלצת הוועדה לדחות את התנגדותה של ד.א.ש.א. והוועדה להשלמת תוכניות בענין התוכנית, שמונתה ע"י יו"ר הוועדה המחוזית, קיבלה את המלצתה של הועדה המקומית לדחות את התנגדותה של ד.א.ש.א והחליטה לאשר את התוכנית למתן תוקף ביום 09.07.95.

על החלטה זו הוגשה תובענה (ה"פ 2121/95 חברת מסיקה ברוך בע"מ נ' הועדה להשלמת תוכניות לתוכנית נת/542/א מחוז המרכז (פורסם בנבו)) (להלן: "עניין מסיקה"), ועתירה מנהלית (עת"מ 807/96 זאב הרטבי נ' שר הפנים ואח' (פורסם בנבו)) (להלן: "עניין הרטבי"), בהן ניתנו פסיקות סותרות.

על פסקי הדין הסותרים הוגשו ערעורים לבית המשפט העליון אשר הדיון בהם אוחד, אך מאחר והם הסתיימו בפשרה, בית המשפט העליון לא הביע עמדתו לגוף העניין.

ביום 3.2.2003, פורסמה התוכנית למתן תוקף.

לטענת המבקשת, נסח הטאבו מציין כי חכשורי היא הבעלים של החלקות לפחות מיום 15.10.96, וכי ביום 04.01.06 נרשמה הערת אזהרה לטובת מנדריל אינווסטמנט אינק (להלן: "מנדריל").

ביום 28.04.10, הגישו המשיבות בקשה לסילוק התובענה על הסף, בין היתר מטעמי העדר זכות תביעה וחוסר תום לב. לבקשה זו הגיבה המבקשת ואילו המשיבות השיבו.